עלינו לשרת ולא שישרתו אותנו
לוקס יז 7-10
האם אמרנו פעם: ‘עבדים אנחנו ותו לא, עשינו מה שמחובתנו לעשות’?
אם נודה בכך, אנחנו לא מרגישים כעבדים. אנו אולי לא חושבים שאנחנו מלכים או האנשים הכי מכובדים, אך אנחנו לא רואים את עצמנו כעבדים. זה משפיל להיות עבד וזאת גם עבודה קשה להיות עבד. בדוגמה שהאדון נותן אנו רואים כמה קשים החיים של העבד, אחרי יום עבודה קשה כשהוא חוזר הביתה, לא מחכה לו ארוחה או מנוחה, מחכה לו עבודה נוספת והוא אפילו לא זוכה במילת תודה.
אנחנו לעומת זאת נשמע את המלים הבאות: ‘יפה, עבד טוב ונאמן! היית נאמן במעט, אפקיד אותך על הרבה. בוא אל שמחת אדונך’ (מתי כה 21).
האדון ישוע רוצה שנבין מי אנחנו באמת. היינו עבדים לשטן וזו הייתה עבדות נוראית. יום אחד הגיע האדון ישוע וקנה אותנו מידי השטן ועכשיו אנחנו עבדים שלו. עלינו להיות כל כך מוקירי תודה על כך שאנו עכשיו עבדים של אדון טוב מאוד ולשרת אותו מתוך הבנה שכבר קיבלנו הכל ולא מתוך מחשבה שאנו עושים טובה לאדון.
אנחנו נקראים להיות עבדים צייתנים אשר משרתים את אדונם בכל כוחם מבלי לשאול “מה יצא לי מזה?”
עלינו להיות מוכנים לבצע כל מטלה אפילו אם היא משפילה, כמו עבד אשר מבצע כל מה שהאדון שלו דורש ממנו. והיות שיש לנו אדון כל כך טוב וכל כך אוהב עלינו לשמוח על כל תפקיד שהוא נותן לנו.
כאשר אנו מרגישים שאנו רוצים להתלונן או שאנחנו מרגישים שלא משרתים אותנו כפי שצריך, עלינו לזכור “אני בסך הכל עבד ותו לא”.