הביטחון בישועה – הראשונה לפטרוס א 1-5

הביטחון בישועה

הראשונה לפטרוס א 1-5
כמעט כל מאמין בשלב מסוים בחיי האמונה שואל את עצמו: “אולי בשלב מסוים בחיים אאבד את הישועה?”, “אולי אפסיק להאמין או שאבחר לחיות בחטא ואז כבר לא אהיה נושע?”.
אם הישועה שלנו הייתה תלויה בנו, בכוחנו, במעשים שלנו, בהתמדה שלנו ובמאמצים שלנו אז באמת היה מקום לשאלות כאלו. אך שמעון פטרוס, התלמיד של ישוע אשר נכשל בהתכחשות לאדון ישוע לפני שהוא קיבל את רוח הקודש ונכשל בגלטיה בהתכחשות לאמת הבשורה לאחר שכבר קיבל את רוח הקודש, אומר לנו שאנחנו שמורים בגבורה, בכוח של אלוהים ולא בכוח שלנו.

האם יש כוח כל שהוא בעולם הזה, בעולם הבא, בארץ, בשמיים, בים או בלב האדם אשר יוכל להתגבר על הכוח של אלוהים? האם יש מישהו אשר יכול לשחרר את האחיזה של אלוהים בנו? בוודאי שאין!
אם שמעון פטרוס היה יכול להיות בטוח בישועתו למרות כישלונותיו
אם השליח פולוס היה יכול להיות בטוח בישועתו למרות שהוא ידע איזה פוטנציאל רע יש לו לפגוע במאמינים אשר הם עם אלוהים
אם התלמיד יוחנן היה יכול להיות בטוח בישועתו ולחזק את ביטחונם של מאמינים אחרים בישועתם על ידי כך שהוא רצה שכל מאמין ידע שיש לו חיי עולם (יוחנן ה’ 13).
אז גם אנחנו יכולים להיות בטוחים בישועה שלנו למרות מי שאנחנו ולמרות שאנחנו מכירים את חולשותינו ואולי לא סומכים על עצמנו שנהיה נאמנים עד הסוף או שנהיה נאמנים כפי שצריך.
זה חשוב לאדון שאנחנו נחיה עם הביטחון הזה בישועה. זה נותן לו כבוד כי זה מראה שאנחנו מאמינים ובוטחים בדברו ולא מטילים ספק בהבטחותיו. אם אנחנו חיים עם ספק אנחנו בעצם אומרים שהוא לא אמר אמת או שהוא לא מתכוון לעמוד בהבטחתו. אין זה אומר שהוא רוצה שנחיה בחטא או שנזלזל בערך של חיי קדושה, אבל כמו כל אבא הוא רוצה שילדיו לא יחיו בפחד.